אסטרטגיית Time Bank בבוטי פוקר: האם הם משתמשים בה אחרת?
הדברים האלה מתחילים לא בתיאוריה אלא בתחושה – תחושה שמגיעה אחרי יותר מדי משמרות לילה מול אותם אוואטרים. ואם אי פעם הסתכלת מקרוב מספיק, כנראה שמת לב שאסטרטגיית ה-Time Bank בבוטי פוקר מרגישה שונה מאוד מהדרך שבה בני אדם משתמשים בה, בתקווה שמישהו – כל אחד – ילחץ על הכפתור בשבילך. יש את השעון שמתקתק; את הצלילה הדרמטית ל-Time Bank; את ההשהיה שנועדה להיראות כמו מסר ליריב; את הפעולה. ובסוף אתה שם לב שחלקם משתמשים בזה ככלי, חלק כמשהו צדדי, וחלק… טוב, בדרך שבני אדם לא היו משתמשים בה. הרגל ההיסוס האנושי.
כולנו בני אדם, וככאלה, אנחנו לא עקביים בכלל בשימוש ב-Time Bank. אנחנו מתעכבים כשאנחנו מוסחים, מהמרים במהירות כשאנחנו חסרי סבלנות, הורסים לעצמנו מבפנים ומבזבזים הזדמנות רק כי אנחנו מפחדים להיראות לחוצים – גם כשהדופק שלנו עושה סלטות. יש רגש בתזמון – עייפות, תסכול, ולעיתים דחף של דווקא. פעם בזבזתי את כל ה-Time Bank שלי ביד לא חשובה בכלל, רק כדי להכעיס יריב שלחץ על כל כפתור העצבים שלי במשך שעה. ילדותי? בהחלט. מספק? גם כן.
עבור בני אדם, Time Bank הוא עניין מבולגן, קשור לפסיכולוגיה לא פחות מאשר לאסטרטגיה. אנחנו מעמידים פנים שאנחנו בודקים את טווחי ה-GTO שלנו בזמן שאנחנו גולשים בדיסקורד. אנחנו דוחים החלטות לא כי המצב קשה, אלא כי אנחנו עייפים או מטילים ספק בתחושת הבטן. ה-Time Bank הוא מראה אנושית רועשת ולא מושלמת.
בוטים ואסטרטגיית ה-Time Bank בבוטי פוקר
בוטים לא מהססים. לפחות לא במובן האנושי. הבוטים הראשונים נחשפו בדיוק מכני: כל החלטה אחרי בדיוק 2.5 שניות, כל צ’ק בקצב קבוע. זה היה הסימן. בסביבות 2016 היה קל לגלות בוט: פשוט היית צריך לשים לב למטרונום של ההתנהגות שלו. משחק קל.
אבל בוטים מודרניים נעשו מעודנים יותר. מפתחים מוסיפים רעש ועיכובים מבוססי הקשר. בוט שעומד בפני החלטה קשה בריבר עשוי לחכות בכוונה 9 שניות – לא כי הוא “מרגיש” לחץ, אלא כי ההגדרה שלו אומרת שמצבים מורכבים דורשים זמן המתנה ארוך יותר. במצבים פשוטים, הוא יפעל מהר יותר – אך רק מספיק כדי לדמות חוסר סבלנות אנושית. הבעיה היא שהתזמון הזה אף פעם לא אמיתי, רגשי – אלא וריאציה בין קווים מתוכנתים.
ראיתי בוטים שמחכים בדיוק אותו פרק זמן ששחקן עצבני היה ממתין ואז דוחפים אול–אין. זה מטריד. זה כמו לקבל slow-roll מאלגוריתם. זה השלב שבו אסטרטגיית ה-Time Bank של הבוטים מתחילה להתערבב עם ההיסוס האנושי, מה שהופך את הזיהוי לקשה יותר בלי תצפית מדוקדקת.
החפיפה בין תזמון אנושי לאסטרטגיית Time Bank בבוטי פוקר
הדבר המוזר בספירלה הזו הוא ה-Valley המוזר של התזמון. הבוטים בסדר, אבל לפעמים הם מפספסים. ראיתי חשבונות שנוזלים בקטעים של 15 שניות בסיטואציות טריוויאליות לפני הפלופ – כאילו ההחלטה על מעלה–מינימום עם אס–קינג היא רגע גורלי. אף בן אדם לא עושה את זה בעקביות. @ratcop מצד שני, ראיתי “בוטים לכאורה” מבצעים קול מיידי על חצי מהסטאק שלהם בריבר עם יד חלשה במיוחד. הסימן – התמהמהות במצבים פשוטים, החלטות בזק במצבים מורכבים – עדיין שם.
זה הופך כמעט למשחק בפני עצמו עבור השחקן לזהות את ההבדלים האלו. אתה מתחיל לתהות: האם ההיסוס הזה אמיתי? או שזה סקריפט שמורה על המתנה כי משתנה “מורכבות המצב” עבר את 0.7?
שימוש ב-Time Bank כנשק
בני אדם מנצלים את הזמן אחרת. אנחנו מושכים זמן כדי לתסכל; מתעכבים כדי להיראות חלשים; מגיבים מהר כדי להיראות חזקים. התזמונים הם שפה, גם כשהם פוגעים בנו. כבר קרה לי לשחק לאט עם מפלצות ולקבל קול משחקנים שהיו מקפלים אם רק הייתי מהמר מהר. וכן, אני דוחף במהירות את הבלופים שלי כדי להיראות כמו מישהו שלא צריך לחשוב בכלל.
בוטים לא יכולים לשחזר את זה – הם לא יודעים מתי שחקן אנושי פשוט כותב “zzzzzz” בצ’אט וגורם לשולחן לזוז באי נוחות. הם לא יכולים להריח חוסר סבלנות. התזמונים שלהם תלויים בהערכות סטטיסטיות של איך עיכוב ייתפס. זה עובד… עד שזה לא.
מה אנחנו לומדים מהתבוננות
אחרי אלפי ידיים מול בני אדם ובוטים לכאורה, אמת אחת חוזרת שוב ושוב: השימוש ב-Time Bank הוא טביעת אצבע. אצל בני אדם היא מטושטשת, סלקטיבית, מושפעת מצב רוח ועייפות מנטלית. אצל בוטים היא נקייה, מתוכננת, סטרילית; וגם כשהיא רנדומלית – היא רנדומלית בגבולות מוגדרים.
כשחקנים, אנחנו מסתגלים. לומדים לקרוא תזמונים, להטיל ספק, לבדוק את היריבים על ידי בדיקת עצמנו. ניסיתי לקחת בערך אותו פרק זמן לכל פעולה שאני עושה – לא כדי להיראות כמו בוט אלא כדי להסיר “טיימינג טלס” מהמשחק שלי. וכן, לפעמים אני עדיין מתעכב בצורה מוגזמת על בלוף מוחלט, חלקית בשביל האפקט, חלקית כי אני עדיין אנושי מספיק כדי להסס.
אז האם בוטים מתייחסים ל-Time Bank אחרת? בהחלט. לא כי הם מהירים או איטיים יותר בטבעם, אלא כי כל שנייה על השעון שלהם מכוונת, מדודה וללא כל ההפסקות המבולגנות של בני האדם שהופכות את הפוקר לקריא וגם לא צפוי בצורה אינסופית.
ושם, עמוק בפער הזה, מתרחש עדיין המשחק האמיתי. הבנת אסטרטגיית ה-Time Bank בבוטי פוקר היא חלק מהמשחק הזה – קריאת העיכובים שלהם באותה רצינות שבה קוראים את קווי ההימור שלהם.